עוד מעט תובנות פרשת הרב אלון

לפני מספר שבועות התפרסמה הודעה קשה מאוד בתקשורת. נפתח תיק כנגד הרב מרדכי אלון החשוד במעשים מגונים ועוד כמה סעיפים בהקשר הנ"ל. הודעה זו בלי שום קשר לאמיתותה, קשה בעיקר לסקטור הדתי לאומי עקב הבלבול שנוצר בקרב תלמידיו ושומעי לקחו, היחס בן רב לתלמיד והצורה שבה מצטייר הציבור ונבחריו.

אינני נכנס כלל וכלל לשאלה ביחס לאמיתות העניין, אך מחובתי לברר את יחסי לסוגיה קשה זו- האם רב בעל שיעור קומה יכול ליפול למקום נמוך. ואם מבחינתי הרב מייצג את התורה ובמדרגה הרבה יותר גבוהה ממני נפל, מדוע שאני לא אפול?

ראשית כל החשש הוא אמיתי ונכון וכבר אמרו חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות", ואף הביאה הגמ'(מקור) מעשה על אחד האמוראים שאחסן בנות ישראל שנפדו מידי הגויים בעליית ביתו, וכמעט שחטא, ורק ע"י שבייש את עצמו ניצל מהחטא. אף מעובדה זו עולה אותה השאלה כיצד אנשים כאלו גדולים מועדים לנפילה כזו? אך מעשה זה בא להדגיש שכיוון שכך היא המציאות תמיד אדם צריך להיזהר מלהביא את עצמו לידי ניסיון ולהיות עם אצבע על הדופק, וכך יוכל לשמור את עצמו מהנפילה הזו.

דבר נוסף שהוא יסוד בעבודת ה' הוא ההבנה שכל תחום ואפיק באישיות דורש יחס ועבודה נקודתית. כלומר אדם שעוסק בלימוד גמרא לא יהיה בקי בתנ"ך, ואדם שעוסק בגמילות חסדים יכול להיות בעל חסד גדול אך לאו דווקא מקפיד על לשון הרע והוא נדרש לתשומת לב ועבודה עצמית בתחום זה.

מאמר חז"ל נוסף המוכר לנו הוא "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", כלומר אדם הגדול באישיותו מהאחר, אף יצר הרע שלו גדול באופן יחסי, דבר זה מאוד מובן, שהרי אדם המעצים את אישיותו, כל כוחות החיים שלו מתעצמים, כל הצרכים והרצונות, למשל אדם שפיתח בעצמו את הרצינות היסודיות בצורה מאוד גדולה, במידה ויעשה דבר לא ראוי יעשה זאת ביסודיות באופן טיבעי.

דבר נוסף הוא שאיש ציבור הוא בדרך כלל בעל סמכות ויכולות יותר מאדם רגיל, וממילא הנגישות שלו ויכולתו לחטוא גדולה יותר מאדם רגיל, למשל חבר כנסת בעל קשרים ענפים יכול למעול במיליוני שקלים בקלות, דבר שהוא בלתי אפשרי לאדם הממוצע אף אם יחפוץ בכך, ואותו הדבר בעניינים של קדושה. אדם גדול יותר הוא אדם שתלמידיו ישמעו לדבריו, ואף אם יעשה דבר שאינו ראוי ידונו לכף זכות. אם כן אותה הבושה הטבעית שהייתה מונעת את האדם הפשוט מחטא זה לא תמנע אדם גדול מליפול.

אמנם אנו מצפים מתלמיד חכם בעל שיעור קומה, ודאי אדם שיש לו מסירות נפש על עם ישראל או ארץ ישראל, שאף צדדים נוספים באישיותו יהיו גבוהים מהרגיל, ובאמת בדרך כלל זה כך. אך יכול להיות מציאות בה אותו התלמיד חכם מוערך ובצדק, על אישיותו, נמצא במקום מאוד נמוך אפילו ביחס לאחרים בצד מסוים באישיות שלו ואם כן נראה לי שכל אדם שנפגש עם מקרה כזה, דהיינו נפילה של אדם גדול צריך לקחת את אותה התרשמות, לא למקום של זעזוע אמוני, ריחוק מרבנים או בלבול כזה או אחר, אלא אדרבה לחפש את הצדדים החלשים באישיותו, את אותם צדדים שהוא יכול ליפול בהם ביתר קלות, לחזקם ולרומם אותם.

דבר נוסף הוא ההכרה שעם כל התעצמות באישיות והתחזקות כלשהיא צריכה לגדול מידת הזהירות הבסיסית והיסודית, שאף "מסילת ישרים" פותח בה ולשים לב לעצמו יותר בכל מהלך שהוא עושה בחייו.